איך לתפוס רגשות אמיתיים בפורטרטים שלכם

1.נקו רעשי רקע.

לא משנה איפה אתם מצלמים. בסטודיו, בטבע, או בבית המצולם. מדובר בסיטואציה שהיא לא לגמרי טבעית, ובסיטואציות כאלו הרבה פעמים כל דבר קטן עלול להסב את תשומת ליבו של המצולם ולהוציא אותו מריכוז. לדוגמה – בבית – נכבה טלוויזיה. בטבע – ננסה לצלם במקום בלי הרבה אנשים. בסטודיו… ננסה למעט בגירויים שעלולים להוציא מריכוז.

2.שברו את הקרח.

לא קל לשבור את הקרח. לפעמים זו טכניקה שלוקחת שנים לפיתוח. אבל הגישה שלי – keep it simple – כשאתם נפגשים עם המצולם – חשבו כאילו אתם בעבודה חדשה / בליינד דייט, ותפתחו איתו small talk. תחשבו על עצמכם, נפגשים עם אדם זר. על חוסר הנוחות… אבל ברגע שהקרח נשבר… הכל מרגיש טבעי יותר.

3.בחרו לוקיישן טוב 

המתאים לשעות הצילום שלכם מבחינת תאורה.
אנחנו משדרים כשמשהו לא עובד לנו טוב. ואם אנחנו מתקשים מבחינה טכנית – הלקוח מיד ירגיש את זה ויילחץ. לחץ זה הדבר שממנו ניזהר כמו מאש.

4.היו סבלניים.

לרוב – הסט הראשון יוצא לא משהו. אני בדרך כלל משיגה ממנו תמונה אחת טובה, מקסימום שתיים. אל תתלו בו ציפיות. כל זמן שהמצולם לא מרגיש חופשי – יהיה קשה לתפוס את הרגש הזה.

5.אל תסתכלו במסך!

דמיינו שאתם מצלמים בפילם. שאין לכם אפשרות להסתכל ולראות מה יצא בתמונה. טוב – תסתכלו רק לרגע אחד – בפעם הראשונה – כשאתם מכוונים את התאורה והפריים. אבל זהו. הקשר הרציף שלכם עם המצולם, קשר עין ביניכם – ייתן למצולם תחושת רוגע. הוא ירגיש שהוא זה שמעניין אתכם ולא המסך הקטן. דבר נוסף – כל רגע שבו אתם מורידים את העיניים מהמצולם – יכול להיות הרגע הזה – מלא הרגש. אתם לא רוצים לפספס אותו.

6.הכירו את הציוד שלכם.

מה בין זה לבין רגש…? נו, אני מקווה שזה כבר ברור… אתם לא רוצים להאבק עם זוויות, תאורה, ובעיות טכניות שעלולות למנוע מכם את תפיסת אותו רגע מכריע.

7.תביימו, אבל לא יותר מדי.

זו מבחינתי הנקודה החשובה ביותר. אחרי שהשגנו את כל התנאים לנוחות של המצולם – מתחילה העבודה האמיתית. אני אוהבת לבנות פריים טוב – מבחינת הלוקיישן, התאורה, הקומפוזיציה. אני מראה למצולמים שלי מה אני רוצה שיעשו. שידברו או שיסתכלו אחד על השני, שישחקו עם משהו, ואז…. מחכה כמו צייד לרגע הנכון (The decisive moment – הרגע המכריע) הרגע הזה שבו יש צחוק אמיתי / מבט מלא ברוך / חיבוק של אהבה אינסופית. אז כן – הכל מסביב מבויים, אבל הרגע – הוא זה שיגרום לרגש לפרוץ החוצה ולחבר את הצופה לתמונה.